הגענו באמצע ארוחת הצהריים של הצוות. רחש הדיבורים פסק והסכו"ם הונח לטובת התבוננות באורחים המפריעים. איל מיד הרגיע שנרגיש בנוח. רוח נעימה נשבה במרפסת היפה בעלת המרצפות המצוירות. קשתות המבנה מסגרו את נוף הגפנים כמו בתמונה מושלמת. יראת כבוד נשקפה מכל עבר. הן כלפי המבנה ההיסטורי רב המשמעות והן כלפי תהליך עשיית היין.
זה מתחיל כבר בדרך. סטייה מהכביש לדרך עפר ללא שילוט מסגיר. אנחנו במקום הנכון?… נוף הכרמים הנפרש במלוא הדרו, אינו מותיר צל של ספק. עוד פנייה שמאלה בצומת עם הברוש והנה, מבצבץ במרחק, שער הברזל השחור והמרשים.
נכנסנו בעדו והשארנו את העולם האמיתי מאחור. זהו מקום שמתייחס ברצינות מרובה לכל חלק בתהליך עשיית היין ובה בעת משרה נינוחות והכנסת אורחים נעימה. "המקום דוגל בשימוש חוזר בדברים ישנים". זהו מוטיב שיחזור על עצמו לא מעט. ספסלי העץ במרפסת, אריחי הרצפה, הפטיפונים בחדר הטעימות.
מקום אחר. שונה. בחדר התסיסה נשמעת מוזיקה קלאסית מרגיעה כל העת. היחס לענבים הוא מהמכבדים שראיתי כשהמקום דוגל בתהליכים איטיים וטבעיים. התסיסה מתקיימת באמצעות שמרי בר בלבד ואילו המכלים מנוקים במי גשמים טרם הכנסת מיץ הענבים אליהם.
לאחר התסיסה, ובלי תזוזות דרמטיות, מועבר היין, באמצעות צינור, לחדר החביות הנמצא בדיוק מתחת לחדר התסיסה. כל חבית זוכה ליחס אישי. הטמפרטורה נבדקת לעיתים קרובות בחביות היין הלבן, ובמידת הצורך מקררים כל חבית בנפרד על מנת להאט את התהליך.
היקב נושא בגאווה חותמת יקב טבעוני כאשר ה"גבינות" המוגשות יחד עם הטעימות הן טבעוניות לחלוטין. העשבייה אינה מודברת, אלא נקצצת.
זה לא עוד סיור ביקב. זה מסע בזמן, במקום, בארץ אחרת, בה נוף הגפנים מקיף מכל עבר את היקב.
אהבנו את השנסון הלבן ("קיץ בבקבוק" כפי שנוהגים לומר ביקב), שרדונה ויונייה (שילוב מושלם), שרדונה ומרלו מסדרת סיקרא הגבוהה. מעורר השראה. יקב קלו דה גת.
