לכבוד יום האהבה המתקרב המלצה על מסלול זוגי משובח.
אישלחם תעוז. עמוק בתוך היישוב חבויה לה מאפייה מפתיעה. חלון הזכוכית, המפריד בין החנות לאזור התרחשות האפייה, מאפשר להשקיף על הנעשה. לחמי מחמצת מלאי טעם, מאפים מתוקים, כריכים, ממרחים, יוגורט ועוד. מרפסת נאה עם בר, שולחנות וכסאות לישיבה במקום. ומעל הכל השירות. מלא סבלנות ורצון טוב להסברים או לרעיונות להמשך היום באיזור הנפלא.
עיזה פזיזה מחלבת עיזים משק צבן Iza Pziza, טל שחר. מקום שלם בו כל אחד ימצא את חפצו. מחלבת בוטיק, דיר קטן, מעדנייה מלאת כל טוב. החל ממקרר הגבינות המרשים, יוגורטים במגוון טעמים, גרנולה תוצרת בית, ריבות וכלה בסבונים טבעיים. ניתן בקלות להרכיב סלסלת פיקניק לקחת לאחת מפינות החמד באזור. במקום גם בית קפה ומדשאה מטופחת ובתיאום מראש ניתן לקיים סדנא ו/או קורס גיבון לכל הגילאים. לא רחוק מהכביש הראשי ועם שפע חנייה.
יקב קלו דה גת. זה לא עוד סיור ביקב. זה מסע בזמן, במקום, בארץ אחרת, בה נוף הגפנים מקיף את היקב מכל עבר. רוח נעימה מנשבת במרפסת היפה בעלת המרצפות המצוירות, וקשתות המבנה ממסגרות את הנוף כמו בתמונה מושלמת.
זהו יקב מיוחד במינו. מוזיקה קלאסית מושמעת לענבים בחדר התסיסה. היקב טבעוני לגמרי ואינו משתמש בחומרי הדברה. אפילו המיכלים מנוקים באמצעות מי גשמים בלבד.
לאחר נסיעה בדרך עפר ללא שילוט, בינות כרמים ירוקים, הגענו לשער ברזל שחור. נכנסנו בעדו והשארנו את העולם האמיתי מאחור. מומלץ בחום.
בית ילין במוצא. לרגע קט תהינו אם הגענו למקום הנכון. ירדנו במוצא לתוואי הכביש הישן לירושלים. עד הכיכר ולחזור. פעילות הבנייה בכביש הרתיעה והיה נראה שפספסנו את המקום. בזהירות פנינו כפי שנתבקשנו מהאפליקציה. חנינו בחשדנות. שלט החלטי בישר כי הגענו למקום הנכון. מעבר קצר דרך הבית הראשון שנבנה במוצא ב-1890, בית ילין ההיסטורי.
מולנו נגלה בוסתן יפהפה. חצר עם שולחנות פזורים ובקצה – בית הקפה מוקף גפנים פורחות. תחושת ניתוק ושלווה אפפה אותנו. התפריט מצומצם ומיוחד. לכו על ה"טעימות – קצת מכל דבר". מתאים לשניים. המוני צלוחיות קטנטנות כמו אבני חן מנצנצות בצבעוניות מעוררת התפעלות. קישואים חרוכים, פטריות מוחמצות, עגבניות מיובשות בשמן זית ובלסמי, סלט עלים, שקדים ונבטים שלא הפסקנו לאכול, ועוד ועוד.
כידוע, אני לא חובבת מתוקים, אבל ריבת המלון-ליים שבתה את ליבי. כתומה וזוהרת, מתיקות המלון ותבלון הליים על קליפתו (ללא ספק פרי ההדר הנהדר בעולם) הפכו אותה לריבה הכי טעימה שאכלתי בשנים האחרונות.
