יום שישי הוא הזדמנות. במקום קפה ארוך בבוקר ועיתון, אפשר לצאת להרפתקה. ואם כבר הרפתקה, אז שתהיה במדבר.
חקלאים הם זן מיוחד. יותר מעשים, פחות דיבורים. אבל ממש מעט דיבורים. איך אני יודעת את זה? זה במשפחה 
דרושה סבלנות ודבקות במטרה. המחזוריות של הטבע. אין רגע דל. אף פעם לא חוזר על עצמו. תחושת זן. עונה אחרי עונה.
אבל לעיתים אפשר לצפות ברגע בו הניצוץ בעיניים נדלק והמלל מתחיל לשטוף. כשמדברים על עמל כפיהם, הידע נשפך ואי אפשר להתבלבל. הם ממש אוהבים את מה שהם עושים.
יש עיסוקים בהם אי אפשר לחפף. כלומר פשוט חייבים לאהוב את מה שעושים אחרת זה לא יניב. זו עבודה קשה מידי ולמרבה הצער גם לא תמיד כל כך מתגמלת.
אין הרבה כרמים שיכולים להתהדר בקונטרסט המשגע של גפנים ירוקות על רקע גבעות מדבר חומות צהבהבות. סוכת הגפנים הגדולה והמרשימה משקיפה על הכרמים המשתרעות לאין קץ.
ננה ושחר קיבלו אותנו במאור פנים בשישי שמשי. השיחה ידענית ומרתקת כיאה לשיחה עם חקלאים המעבדים את אדמתם במו ידיהם. היינות משובחים. אהבנו את השנין בלאן הלבן והקסיופיאה האדום. לא לפספס. יקב ננה.
טיול קצר עם נוף עוצר נשימה לפני ואגם קסום אחרי…
