אי שם במאי 2020, רגע אחרי הסגר הראשון שמנו פעמינו למדבר. רמת הנגב. אמנם ביקרנו באזור פעמים רבות בשנים האחרונות, אולם הפעם החלטנו לשנות כיוון וביום האחרון נסענו לאזור פתחת ניצנה, הנושק לגבול מצרים.
היה מופלא ואחר ומאז חיכיתי לשוב. קראתי הרבה על האזור, עשיתי רשימות (כמו שאני אוהבת) של משקים חקלאיים ומקומות יפים. ביררתי, שאלתי, חקרתי, תיאמתי – ובאתי. גיליתי פנינה. אזור בו מספר ישובים מועט (כך שכל המקומות היו קרובים מאוד אחד לשני), אך העושר החקלאי, התיירותי והנופי כה מרתק.
בכל המשקים בהם ביקרתי גיליתי ששני בני הזוג עובדים יחדיו בעסק המשפחתי, כאשר הרוב הגדול לא נולדו וגדלו באזור. חלקם כלל לא דמיינו שיעסקו בחקלאות, ועוד בקצה העולם, אולם המשותף להם היה סבלנות, רוגע וחמימות יוצאי דופן.
באותו סגר ראשון חברה חלקה איתי זר פרחים שקיבלה. זו הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בפרח נץ החלב והוא שבה את ליבי. לכן, כששמעתי שמגדלים אותו באזור פתחת ניצנה, במשק פיליש – פרחי נץ חלב, הייתי אחוזת התלהבות.
בכניסה ליישוב כמהין קיבלה אותנו אביטל במאור פנים ובחיוך כובש. יש אנשים שהאירוח והלבביות נמצאים אצלם בדם. אביטל וליאון הגיעו לכמהין לפני קצת יותר מ-3 שנים מאזור המרכז. אביטל, שעבדה שנים בתחום הכספים וההשקעות, חברה לבן זוגה ולגידולים החקלאיים. בתחילה גידלו עגבניות, כמיטב מסורת חקלאי האזור, אולם כעבור זמן לא רב המשיכו בגידול הפרחים, בו עסק ליאון למעלה מעשור כאשר התגוררו במרכז.
עברנו בין החממות השונות תוך שיחה על החיים בחבל זה של הארץ. על האתגרים והיתרונות. מסביבנו הפרח המפורסם, שתפס תאוצה בשנה האחרונה בישראל, ועד הקורונה יוצא רק לחו"ל לבורסת הפרחים בהולנד. הפרח הייחודי, שאינו זקוק למים ופריחתו נשארת ומתפתחת במשך מספר שבועות, הוא בעל פריחה מהפנטת, כמו גם המשק היפה.
כרמים בנגב הם מחזה נדיר, יפהפה ובעיקר מסקרן. אלון ונירה צדוק הם ממקימי מושב קדש ברנע. בבעלותם יקב רמת נגב Ramat Negev winery, והמשפחה חיה ונושמת את התחום, כאשר האב הקים את היקב שהלך והתפתח עם הזמן ככל ששני בניו הביעו את רצונם להיכנס לעסק המשפחתי:
יוגב, יינן היקב, שנסע ללמוד את התחום באוניברסיטת פירנצה באיטליה יחד עם בת זוגו, עדן; וגלעד שמנהל את השיווק של היקב.
טעמנו ואהבנו את היינות הלבנים של סדרת נווה מדבר: שרדונה ופינו גרי, וכן השנין בלאן הלבן מסדרת האקסודוס ואת הקברנה פרנק האדום מסדרת רמון.
אלו היו מהתותים המתוקים ביותר שטעמתי בשנים האחרונות. קטנים. כמו של פעם. איתן ורוני הגיעו לפני כ-12 שנים לקדש ברנע לאחר שביקשו לנטוע שורשים וחיפשו מקום שיאפשר להם להקים בית עם גינה. איתן, שעבד שנים בתחום ה-IT וניהל חוות שרתים, נשבה בקסמי החקלאות.
לאחר שעבד בחוות ומשקים שונים באזור הקים יחד עם בת זוגו, רוני, את תות ברנע. במשק מגדלים תותים נהדרים וכן עגבניות ואננס(!). איתן אמון על הגידול ואילו רוני על השיווק. במקום ניתן לערוך סיור אותו מעביר איתן בידענות וסבלנות אין קץ.
לגולן ונעה היה חלום. לנטוע צמחי מרפא באזור אליו הגיעו בצעירותם. החווה הלכה והתפתחה ואיתה החלומות והגשמתם.
עוברים את הדיונה הגדולה. חולפים על פני היישוב באר מילכה. הכביש מתפתל. מעט בורות. מכונית ממול ויש צורך להאט. לרדת קצת לשוליים. בסוף פונים ימינה. מגיעים כמעט לקצה החממות. שלט צבעוני ומאיר פנים. חוות שירת המדבר – Shirat Hamidbar. מחנים את האוטו, נכנסים בשער הסימבולי והולכים בדרך הצהבהבה. מסביב היופי החולי, עצים וצמחים מיוחדים. גולן סייר עימי בחווה רחבת הידיים והראה את שטחי הלינה המאפשרים פינות שלווה ופרטיות לאורחים. מדי פעם נעצרנו, מוללנו בידינו מהצמחים השונים, מריחים וטועמים. לכל אחד סגולות מרפא וגולן בעל הידע הרב סיפר עליהם בסבלנות רבה. (מוטיב חוזר פה באזור, שמתם לב?).
במקום היפה מפיקים ומייצרים בני הזוג מוצרים רבים ברמה הגבוהה ביותר, רובם ככולם מתבססים על הצמחים הגדלים באופן אורגני בשטח החווה. ניתן לערוך ימים חווייתיים לקבוצות או משפחות, עם או בלי לינה, סדנאות ומשחק בריחה המשכיל את המשחקים בו במידע על המקום.
משק יוסף באר מילכה – ירקות אורגניים בדרום. האמת היא שלאחרונה ביקרתי בלא מעט משקים המגדלים ירקות, כך שידעתי מה אני עומדת לראות. או לפחות כך סברתי. מגוון הירקות שקיבל את פנינו בחלקות ובחממות השונות היה מרשים בכל קנה מידה. החל ברשאד, תרד ועירית וכלה באפונת שלג, כרוב, עצי פרי ופירות הדר. מראם של הירקות הגדלים שורות שורות בכל גווני הירוק הקיימים היה משובב נפש והעין לא יכלה לשבוע מפריחת העצים הוורודה.
אם התמזל מזלכם ואתם גרים באזורי החלוקה של המשק, מומלץ בחום להזמין סל שבועי. ואם אתם מבקרים, כמוני, ניתן להגיע למשק בימי חמישי ולקנות מתוצרת המקום. בשורה נפלאה וחדשה היא שבתיאום מראש ניתן לערוך סיורים במקום!
