קורס הכשרת טועמי שמן זית הסתיים אתמול. למדנו שפה חדשה. של ריח וטעם. אתגרנו את החושים וטעמנו המון שמן זית מקולקל ופגום או כמו שאהוד אומר: ״לא באנו ליהנות״

אהוד, הלא הוא אהוד סוריאנו יועץ ליצרני שמן זית, מלמד, שופט בתחרויות ומומחה בעל שם עולמי בתחום, שהעביר את הקורס יחד עם אילה נוי-מאיר שבבעלות משפחתה שמן זית אורגני- ריש לקיש המעולה בציפורי והיא שופטת בתחרויות שמן זית בארץ ובעולם. שניהם בעלי ידע בלתי נדלה!

כל בוקר השבוע צעדתי עם חבריי לספסל הלימודים Ravit Danino ו- Ohad Roth בנוף הנפלא של קיבוץ מגל מהחנייה לעבר "המועדון לחבר" בו הועברו ההרצאות.

למדנו שחמיצות היא לא מדד בריאותי, אלא מדד מסחרי בלבד! העמקנו בכימיה ובתקינה; סקרנו טרנדים עולמיים ודרכים לאחסון השמן; דיברנו על השפעת בית הבד והכרם על איכות השמן ומסתבר שזיתים לא מגדלים את עצמם מספיק חמסין אחד כדי להוריד שנה שלמה לטמיון; פיצוץ בצינור ההשקיה שיפגום בתוצר הסופי; טיפות מים זעירות במיכל האחסון; מחסור במנות קור ועוד ועוד. אבל כשזה מצליח, נוצר הקסם הזה, של מוצר בטעמים מופלאים ובריחות מטריפים.

שעות רבות מהקורס הוקדשו כמובן ללמידה כיצד טועמים שמן זית, כאשר החושים העיקריים המשתתפים בטעימה הם הריח, הטעם והמישוש. חוש הריח נמצא באזור במוח בו נמצאים גם זיכרונות ורגשות ולכן אין זה מפתיע שהוא אחד מהחושים המעלים לנו זיכרונות ברגע. מאידך, חוש זה פחות מפותח אצלנו היות ואנחנו מסתמכים כל כך על חוש הראייה, ולכן הכוסיות בטעימה מקצועית עשויות מזכוכית כחולה המנטרלת את המראה.

מתי בפעם האחרונה עצמתם עיניים, שאפתם מלוא הריח וחשבתם מה הריח הזה מזכיר לכם?

ובעיניי, כמו תמיד, בסוף זה הכל אנשים. בעלי בית בד, חקלאים, מגדלים, יצרנים, אנשי קולינריה בכל טווח הגילאים ומכל המגזרים. למדנו, החכמנו, הכרנו וצחקנו. כשהמחבר בין כולנו היה שמן הזית.

תיירות היין והיקבים נמצאת בשיאה אך לעומתה תיירות שמן הזית נמצאת ממש בחיתוליה. ישנם בתי בד ברחבי הארץ בהם ניתן לבוא, לטעום, ללמוד על התהליך, להכיר את הזנים השונים ואת החקלאים המייצרים את המזון המופלא הזה.

תחילתו של מסע בין בתי בד בארץ. המשך יבוא…