סיור קולינרי ותרבותי בכפר הסורי-עלוואי היחיד בישראל. הכפר ע'ג'ר.בחודשים האחרונים נפתח הכפר לתיירות מתוך הבנה ורצון של משרד התיירות ומשרד הביטחון לאפשר לתושבי הכפר להתפרנס מכך. היות והכניסה לכפר כרוכה בפרוצדורה ביטחונית ולא ניתן להסתובב בו ללא מדריך, מומלץ להגיע במסגרת סיור מאורגן.

את הסיור בו השתתפתי מארגן אוהד רוט כשהדגש הוא על הפן הקולינרי של הכפר. לאוהד, או כפי שאני מכנה אותו, "המחלץ", מעדנייה מקוונת פודשופ -Foodshop יוצאת דופן ובה מטעמים מיוחדים שלא תמצאו בכל מקום.חוץ מהמעדנייה המופלאה, מנהל אוהד את קבוצת הפייסבוק "קולינריה מקומית", בעל הפודקאסט באותו השם, מדריך סיורים במקומות אליהם לא תוכלו להגיע לבד, מארגן פסטיבלי אוכל מיוחדים ומכיר באופן אישי את יצרני הבוטיק והחקלאים עימם הוא עובד.

את הסיור אתמול פתחנו בהרמת כוסית לחיים לכבוד יום הולדתה של אחת ממשתתפות הסיור. אוהד הביא מהמעדנייה ליקר קמומיל משובח ממנזר לטרון שסימן התחלה מבטיחה.

היום התחיל בחווה של מונה ומחמד פתאלי. הסיפור מספר על כך שהחלום של מחמד מגיל קטן היה שיהיו לו עיזים וכבשים אבל אמא שלו לא הרשתה לו. לפני 7 שנים החליט להגשים חלום ילדות ובלי להגיד לאף אחד הביא עיזים וכבשים והחל לטפח את הדיר שלו. מחמד, שבמקביל לעבודה בדיר, עובד בחוות "דגי הדן" בה מפיקים קוויאר, מגדל אף סביב הדיר כרם זיתים והדרים. כעת, בחורף, העיזים והכבשים ייצאו למרעה ואחוז השומן בחלב ישתנה, לכן כל פעם שתבואו לאכול טעם הגבינה יהיה שונה.

בעבר לכל משפחה בכפר החקלאי היו כמה פרות ובמשך הזמן חיפשו שיטות לשימור החלב שהן ייצרו וכך נוצרה גבינת השנקליש. מעין לבנה מיובשת ומתובלת. בכל מקום בו מכינים את הגבינה התיבול שונה. מונה מתבלת בפפריקה מתוקה, פלפל שחור גרוס ומלח ומצפה בזעתר מסביב.

באופן מסורתי מפזרים את גבינת השנקליש על חביתה עם הרבה חמאה (המיוצרת במקום) או על סלט ירקות, כאשר תהליך הכנת ויישון הגבינה מפתח בה טעם אוממי מיוחד שמקפיץ טעמים אחרים. בארוחת הבוקר אף אכלנו גבינת חלומי מלוחה נהדרת, מקדוס (חצילונים ממולאים) משגעים, דלעת בסיד, תאנים מעולות, מגש גבינות, סלטים ועוד.

היות והחווה נמצאת לפני מחסום הכניסה לכפר, ניתן לבוא לבקר ולאכול ללא תיאום בטחוני. (בתיאום מראש עם מונה ומחמד).

ואחרי הפתיחה הפסטורלית הזו, אי אפשר באמת לדבר על הקולינריה של הכפר ע'ג'ר מבלי להבין את ההקשר התרבותי, דמוגרפי, גאוגרפי, היסטורי, פוליטי ואנושי של המקום המיוחד הזה.

אם תסתכלו במפה תראו שהכפר נמצא בדיוק על גבול הלבנון. על הנייר הכפר שייך לאו"ם. במפה חצי חצי (ישראל-לבנון). במציאות ישראלים לכל דבר.

פגשנו את מורה הדרך, ג'מאל ח'טיב, שאף מלמד ספורט בבית הספר בכפר. ג'מאל סקר את היסטוריית המקום וסיפר שלפני 1967 הכפר היה סורי. כאשר ישראל כבשה את רמת הגולן, עצרה בכניסה לכפר ואמרה שלפי המפות שבידיה ע'ג'ר הינו כפר בשטח לבנון. לבנון סגרה את שעריה בפני תושבי הכפר וסוריה כבר הייתה רחוקה. וזהו, על קצה המזלג, סיפורו של הכפר שמיקומו הגיאוגרפי מעורר עבור תושביו קשיים עד היום.

בשנת 1981, חוק רמת הגולן, קיבלו תושבי הכפר אזרחות ותעודת זהות ישראלית. כל בני ובנות הכפר משרתים בשירות לאומי (אינם יכולים לשרת בצבא כיוון שמשפחותיהם נמצאות בסוריה ובצבא הסורי). ב-24.5.2000 נסוגה ישראל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. האו"ם קבע שקו הגבול החדש יחצה את הכפר לשניים. חצי בישראל וחצי בלבנון. כיום, שטח הכפר כולו נמצא תחת ישראל ומצפון לו עמדות שמירה של האו"ם.

הכפר, שקיים מעל 500 שנה ומונה כ-2,800 תושבים, הוא הנקי והמסודר ביותר שראיתי בישראל. ביקרנו בגן השלום המטופח וג'מאל הוסיף וסיפר כי המועצה של הכפר שמה דגש רב על החינוך, וכך מעל 40% הם בעלי השכלה של תואר ראשון ומעלה, ממוצע הבגרויות בכיתה י"ב עומד על 95 ו-30 מתושבי הכפר סיימו לימודי רפואה.

המשכנו למסעדת בלו ליין-Blue line restaurant , אשר הוקמה לפני כ-5 שנים ומגישים בה אוכל על טהרת המטבח הסורי-עלוואי. מטבח המתבסס על חיטה (בורגול) ועשבי ליקוט. בין המנות שהוגשו לנו היו קובה ניה צמחוני (עגבניה או תפוח אדמה במקום בשר), קובה מטוגנת, 4 סוגי פטאיר (לבנה, תרד, תפוח אדמה ובשר), חומוס מיוחד, ממולאים, עלי גפן, סלטים מיוחדים ועוד. אחד הדברים הטעימים ביותר שאכלנו באותו היום היה מאפה במילוי אגוזים שרק יצא מהתנור, נטבל במי סוכר ומעליו פוזר קוקוס.

טיול בכפר עד התחנה הקולינרית הבאה איפשר להתבונן בתופעה מפתיעה: חלק גדול מבתי הכפר צבועים בשלל צבעי הקשת, דבר שהפך למסורת.

הגענו לקונדיטוריה החדשה של אחמד ח'טיב, שנפתחה רק החודש! אחמד החל את דרכו במטבחים בגיל 16, מאוחר יותר למד אדריכלות ולאחר מכן החליט להתמקד בקינוחים. את המקום החליט לפתוח אחמד לאחר שלמד קונדיטוריה והשתתף בתכנית "הקינוח המושלם". אחמד מאיר הפנים מכין קינוחים מיוחדים ומשתמש בחומרי גלם משובחים שחלקם מיובאים מסוריה. בין המתוקים שהוא מכין במקום טעמנו ליאלי בירות (קינוח לבנוני), טרה לצ'ה (קינוח תורכי) וכן קינוחים מסורתיים. אחמד הראה לנו כיצד הוא מכין ממתק סורי שסבתא שלו הייתה מכינה לו בילדותו: חלוואת אל ג'יבן. ואף נתן לנו להתנסות בעצמנו. הטוויסט שלו: מילוי קרם מסקרפונה.

כבר לא מעט שנים שצעירים מהכפר יוצאים ללימודי רפואה בסוריה. הסדר זה מתאפשר כאשר הם מפקידים תעודת זהות במעבר קוניטרה ומקבלים אותה כשחוצים את הגבול בחזרה. בחצר הקונדיטוריה שמענו את סיפור המשפחה המתסכל כאשר אחיו של אחמד, ג'אבר, אינו יכול לשוב מסוריה לאחר לימודיו כיוון שישראל אינה מאפשרת את פתיחת המעבר מאז מלחמת האזרחים. הוא אינו יכול לשוב דרך ירדן כיוון שהסורים מחייבים אותו לשוב מאותה מדינה ממנה הגיע.

שבנו לתצפית מלאי מחשבות על המציאות המורכבת של הכפר הכה מיוחד, והזדרזנו לצאת היות ולמי שאינו מתגורר בכפר אסור להישאר אחרי השעה 22:00. יום שלם בעולם אחר או, אם תרצו, קפיצה קטנה לחו"ל.

לפרטים והרשמה לסיור של אוהד, לחצו כאן.

ביקורים במקומות מיוחדים נוספים, יצרני בוטיק וחוות חקלאיות, תוכלו למצוא באינסטגרם שלי או, כמובן, במסלולי האתר.