לחם. אולי המאכל הבסיסי ביותר ועם זאת מקפל בתוכו עולם ומלואו.
הדואליות הזו היא מה שקסם לי כאשר במשך כמה שנים עבדתי במאפיות בוטיק ואפיתי לחמי מחמצת. היות וריח הוא אחד החושים שמחזירים זיכרונות ברגע, כניסה למאפיית לחם היא עבורי קפיצה לתקופה אחרת מלאה בנוסטלגיה.
לפני 5 חודשים טעמתי לראשונה את הלחם של דפי ותמר, שהוא ללא ספק אחד הטעימים שאכלתי, והחודש סוף סוף הצלחנו להיפגש. מאפיית יוגן, מושב עדנים.
לפי הפילוסופיה היפנית, יוגן זוהי השתאות עמוקה כל כך מהיקום שאין דרך לתאר אותה. מעבר לאסתטיקה הניבטת מכל פינה במאפייה, בולטים במיוחד הסנכרון, החדווה והאחווה בין שתי הנשים.
תמר ודפי דוגלות בשיטת הפרמקלצ'ר (Permaculture – חקלאות בת-קיימא) לפיה כשם שהאדמה זקוקה לגידולים שונים על מנת להיות עשירה ובריאה יותר, כך רוב הלחמים במאפייה מורכבים ממספר סוגי קמח. לא עוד מונוקלטורה, כי אם גיוון. במקום אף ישנה גינת ירק וכרם חדש הניטע בשנה האחרונה.
בין הלחמים הנאפים במקום תוכלו למצוא: לחם חורף (כוסמין ושיפון, יוגורט, בירה, סילאן וזרעים); לחם רוזה (ללא קמח, מבוסס על שיבולת שועל, אגוזים וזרעים); לחם פועלות (חיטה עתיקה – חורסאן ודורום) ועוד.
* אציין כי המקום אינו בית קפה, אך ניתן לבוא לרכוש לחם בימי חמישי אחה"צ בחלון המאפייה או בימי שישי בסילו בהוד השרון. מומלץ להזמין מראש.
** תמונות הפרחים היפהפיות הממוסגרות של Ink Flower
