יש שעה כזאת. מדויקת. השעה 16:00. או יותר נכון בשמה: הקפה של 16:00.
ייתכן וזה כי אני שותה קפה רק פעמיים ביום (בוקר ואחה"צ) או כי זו שעה נוסטלגית מילדותי בקיבוץ. כך או כך אני סבורה שיש בה הרבה היגיון. 10 דקות (מי שמכיר אותי יודע שאני שותה קפה רותח בשלוק אחד) המגלמות פאוזה. הפוגה ומעבר משעות הצהריים לשעות אחה"צ המבשרות את חלקו האחרון של היום, לפני בוא הליל.
לפיכך, אני לא מקלה ראש בקפה. הרגעים הקטנים הללו הם רגעי אושר חמקמקים שאני נהנית לשוב ולהתענג עליהם 😊

ואם כבר קפה אז אי אפשר בלי משהו טעים ליד.

ל-3 בתי הקפה-מאפיות הטובות בצפון (גליל עליון ורמת הגולן) לחצו כאן.