מחר זה קורה! כן כן אני יודעת, לרובכם הצירוף "טור דה פראנס" לא אומר כלום או מצלצל מוכר עם קשר כלשהו לאופניים. אבל בשבילי זהו יום שאני מצפה לו בכיליון עיניים.

לכבוד מירוץ האופניים השנתי האייקוני ה"טור דה פראנס" שיחל ביום שבת הקרוב ויימשך 3 שבועות, החלטתי לשתף את אהבתי האדירה לספורט בכלל, ולספורט האופניים בפרט! 😉 מה אני כל כך אוהבת בזה?… אז זה הולך ככה:

אחד אחרי השני, גלגל לגלגל, פרושים על פני מיתר ארוך.

מחולקים לקבוצות לפי צבעים. בראש כל קבוצה המנהיג הבלתי מעורער, לצידו הפועלים בהיררכיה צייתנית. או שלא. שלט מבשר את תחילתה של העלייה המפרכת. שומרים על ארשת פנים חתומה. כל אחד מרוכז בעצמו. בגלגל שלפניו. באוזניה נשמע המנהל הספורטיבי מפזר הנחיות. השיפוע הופך חד והשרירים שורפים. קשה לחשוב על משהו אחר חוץ מקצה גבול הסבל אליו הגוף נדחק.

אני מתה על מירוצי אופניים. לכאורה חבורת רוכבים מדוושת ממקום אחד למישנהו. אבל בדרך – או הו! כמה אמוציות, אסטרטגיות, יצרים, נפילות, עליות, שמחה ובכי. והנוף. אח איזה נוף. חלק בלתי נפרד מהמירוץ. גשרים מעל נהרות שוצפים, יערות עד, פסגות הרים מושלגות.

אמנם ישראל זה לא אירופה אבל במדינתנו הקטנטונת יש כמה דרכי נוף יפהפיות שבהחלט נותנות פייט יפה.

מסלולי נסיעה בדרכי נוף מתאימים לכל מזג אוויר כאשר המחזה משתנה דרמטית בהתאם לעונה. בחורף, כשהכל מסביב גשום, זו דרך נהדרת להתאוורר קצת ולראות את הטבע, ואילו בקיץ כשרותח בחוץ זוהי הזדמנות פז ליהנות מנוף מושלם במזגן. כמובן עונות המעבר הן המועדפות ביותר. מומלץ להצטייד בסלסלת פיקניק מפנקת, לעצור בנקודות ספונטניות, לפרוש פיקה ולנשום את הנוף.

בין דרכי הנוף האהובות עליי: כביש 386 (בין עין כרם לבר גיורא), כביש בית אורן, כביש הצפון (במיוחד החלק של כביש 8966), הכביש בדרך ליודפת באיזור גוש משגב (כביש 7955), כביש 90 (במיוחד איזור הערבה) ועוד ועוד…